סרטה של פטרישיה רוזמה (שמעתי את בנות הים שרות). קאמיל, פרופסור למיתולוגיה בקולג' הנתמך על ידי הכנסייה, עומדת להינשא למרטין. כל חייה מתוכננים בקפידה קדימה, צעד צעד. ביום שכלבה האהוב מת היא פוגשת במכבסה שכונתית את פטרה, ומכאן מתחילה מערכת יחסים המזכירה במקצת רכבת-הרים. ברקע – הניגוד בין הקולג' והכנסייה שמאחוריו, לבין הקרקס הצבעוני בו חיה ועובדת פטרה. לפרקים הסרט נראה כמו אגדה – הסצנות בקרקס מוגזמות, צבעוניות ומהפנטות. הן נופלות מסצנות הסקס, אבל לעומת חלקיו המאוד מיומנים ומדויקים של הסרט, האגדה, יש להודות, משכנעת ככלב הקם לתחייה.