הזאב האחרון

הדבר הראשון שקופץ החוצה מהמסך של \"הזאב האחרון\" הוא יופי אדיר. הבמאי ז\'אן ז\'אק אנו בחר לצלם את הסרט במונגוליה הפנימית, אתר ההתרחשות של הספר האוטוביוגרפי שעליו הוא מבוסס, ולבחירה הזאת יש תשואה ויזואלית כבירה. המצלמה של ז\'אן-מארי דרוז\'ו ממקסמת את המרחבים של ערבות העשב ועושה חתיכת פורטפוליו לזאבים, שהם חד-משמעית הגיבורים האמיתיים כאן (דרוז\'ו עבד עם אנו גם בסרט הטיגריסים \"שני אחים\"; אם אתם עומדים לביים סרט חיות, זה הבחור שלכם).

הסרט הזה היה בעצם על אקולוגיה, איכות סביבה ועל כבודו של טבע וכל הבריאה.
המסורת והתרבות של שבטים מונגוליים לנגד עיניו של הגיבור הראשי, ילד עיר מבייג\'ינג נשלחו בתחומים אלה ע\"י גלים של המהפכה התרבותית.
הסרט מנסה להציג כתם קלוש של אור ותקווה עם שובו של הזאב בשבי, למרות שזה לא ממש מנחם.
משחק נהדר מצד הזאבים, עם מאמץ ראוי לשבח מליטה להבחין בין מאמנים ובעלי החיים.
שווה צפייה :-)